| שילוש חברתי
בחברה בארץ ובעולם יש כיום שלושה כוחות אשר מעצבים את צורתה ואת כיוון התפתחותה. אלה הם ממשלה, עסקים והחברה האזרחית. בעולם קיימת התמודדות על עוצמה עולמית בין ממשלות ועסקים מאז שנות השמונים. הקרב על סיאטל, בו הובס סדר היום של ארגון הסחר בעולמי (WTO) בשנת 1999, היה אירוע היסטורי שהראה שהחברה האזרחית הצטרפה עתה לשניים הראשונים בתור כוח שלישי בעולם. הופעתה של החברה האזרחית העולמית משנה את תמונת העולם, מעולם חד-קוטבי או דו-קוטבי, לעולם תלת-קוטבי. בישראל ובעולם, בקהילות, בערים, במדינות ובעולם כולו, צבורים הכוחות, היכולות והמשאבים לשנות את העולם בידיהם של גופים מתחום העסקים, הממשלה והחברה האזרחית. שלושת הכוחות האלה הם שקובעים כיום כיצד נבין את הסוגיות החברתיות הבוערות, ומה יעלה בגורלן.
שילוש בתור שפה חדשה בחברה תלת-קוטבית.
עלינו להכיר את הנוף החברתי החדש של החברה התלת-קוטבית. עלינו לדעת את מילות המפתח של השפה שבה מדברים בחברה התלת-קוטבית החדשה.
למילה שילוש יש מקום מרכזי בשפה החדשה הזו. הסיבה לכך היא, שכפי שראינו, ישנם עכשיו שלושה כוחות ממסדיים מתחרים שמקום מושבם בחברה האזרחית, בממשלה ובמגזר העסקי. ויש עוד משהו:
על ידי הופעתה, מולידה החברה האזרחית גם, בין אם במודע או לא, את החיים תרבותיים בתור תחום עצמאי בתוך כלל החברה.
שנית, עלינו לחבר בין שלושת המוסדות לבין שלושת תחומי החברה. ממדעי החברה, אנו לומדים שישנם שלושה תחומים בחיים החברתיים, או שלוש מערכות-משנה בחברה – תרבותית, פוליטית וכלכלית. יחסי הגומלין בין שלושה תחומים אלה קובעים אילו מין חיים חברתיים יהיו לחברה. החברה שלנו היא בריאה כשיש הכרה הדדית ותמיכה הדדית בין שלושת התחומים, וכל תחום מפתח את יוזמותיו תוך מודעות להשפעתן האפשרית על התחומים האחרים.החברה שלנו חולה כאשר תחום אחד שולט או מנסה להכפיף אליו את האחרים. לדוגמא, בחברה התאגידית והאוליגרכית שלנו, מתנשאת ספירה אחת של החברה, הכלכלית, על פני הנושאים שמעסיקים, בצדק, את תחומי הפוליטיקה והתרבות. מלבד זאת, באופן כללי, למוסדות כלכליים ופוליטיים יש רק הבנה מעורפלת, לכל היותר, של התרבות ושל התפקיד שהיא משחקת בחיים החברתיים.
כוחם של עסקים, כמוסדות, נגזר מתוך העבודה (ההרסנית או שלא) שהם עושים בתוך הכלכלה. בית הגידול הטבעי שלהם הוא הכלכלה. ממשלות, כמוסדות, משיגות את כוחן ( בין אם לגיטימי או שלא) מן החיים הפוליטיים. הם מאכלסים באופן טבעי את תחום הפוליטיקה. וכוחם של מוסדות החברה האזרחית ( בין אם ראוי או לא) נגזר מההגנה והביטוי של השקפות העולם והערכים של החיים התרבותיים. בית הגידול הטבעי שלהם הוא התרבות. לעסקים יש כוח כלכלי. לממשלות יש כוח פוליטי. לארגוני חברה אזרחית יש כוח תרבותי. לאף אחד אין מונופול על הכח.
לכן עכשיו אנחנו יכולים לאמר שהחברה האזרחית, הממשלה והעסקים הםשלושת מוסדות המפתח של החיים החברתיים. לכל אחד ממוסדות רבי עוצמה אלה יש את הפוטנציאל "לייצג", בדרכו שלו, את התחום החברתי שבו כל אחד מהם פעיל – חברה אזרחית מייצגת את התרבות; ממשלה – את הפוליטיקה; ועסקים, את הכלכלה.
שלושת המוסדות עשויים להיות "כוחות ממסדיים של חברה תלת-קוטבית", אבל לא בטוח שהם עצמם מודעים לתחומים החברתיים שבאמת מרכיבים חברה"תלת קוטבית" זו. לא בטוח גם שכוחות מוסדיים אלה יודעים מה הם התחומים החברתיים שבהם הם עצמם יושבים ואליהם הם מקורבים. ייתכן מאוד שהדבר היחיד שהם מודעים לו הוא ההתנגדות שקיימת ביניהם, ולא בטוח שהם יודעים אם הם באים מן הכלכלה, הפוליטיקה או התרבות.
למשל, אם אקטיביסט פעיל של חברה אזרחית חושב שהחברה האזרחית שייכת לתחום הפוליטי, זה מצביע על שימוש שמזכיר את היותו "כוח ממסדי" בעולם תלת-קוטבי. החברה האזרחית, במקרה זה, מודעת רק לכוחה, אבל לא לתחום החברתי שהיא באה ממנו. או, גרוע מזה, יכול להיות שאף אחד מהשלושה אינו חושב שהתחום התרבותי הינו בעל חשיבות כלשהי וכל השלושה היו מעדיפים לאכלס רק את התחום הפוליטי או הכלכלי.
עם זאת, מן המונח מוסדות של החיים החברתיים משתמע שלשחקנים בתוך מוסדות אלה יש מושג ברור ומוגדר של מה הם שלושת התחומים החברתיים ולאיזה מהם שייך המוסד שלהם. עסקים, למשל, מודעים לכך ששלושת תחומי החברה הם כלכלה, פוליטיקה ותרבות ושהתחום שלהם הוא הכלכלה.
במונחים של רצף זמן,קורה באופן רגיל שהחברה האזרחית ומוסדות אחרים יהיו מודעים ראשית לכך שהם כוח מוסדי בעולם תלת-קוטבי. בהמשך, הם נעשים מודעים לכך שהם מוסדות מפתח בחיים החברתיים. וכפי שנראה, זה מביא להבדל גדול בהתמרה ובהתפתחות של החברה בכלל, ובשילוש בפרט.
תמצית השילוש
באופן כללי, שילוש פירושו יחסי הגומלין האוטונומיים בין שלושת תחומי החברה, דרך כל אחד משלושת מוסדות הכוח שלה או שלושת מוסדות המפתח, על מנת לקדם או להשיג התפתחות בת-קיימא אמיתית או מקיפה.
בדרך כלל, המשמעות של התפתחות בת-קיימא קונבנציונאלית היא התפתחות כלכלית נבונה מבחינה סביבתית, אשר כוללת בחובה את הנסיון הכמעט בלתי-אפשרי להפוך מודלים נאו-ליבראליים של כלכלה לתואמים עם ענייני איכות-סביבה. בהנחה שהדבר ניתן לביצוע, הסיכויים להצלחה הם בלתי-סבירים במידה רבה בגלל הפגמים המבניים בתיאוריה הכלכלית הניאו-ליבראלית. זוהי סינתיזה צרה מידי שעדיין אינה מספקת. לעיתים קרובות שולטים טיעונים עסקיים בשיח הקונבנציונאלי בנושא "פיתוח בר קיימא".
פיתוח בר-קיימא מקיף, לעומת זאת, מתחיל בהנחה שישנם שלושה מוסדות מפתח אשר מייצגים את שלושת תחומי החברה, ומכאן שביכולתם לייצג את מלוא החיים החברתיים. שלושת תחומים אלה מביאים נקודות השקפה שמתאימות לתחומים אליהן הן שייכות. עסקים יביאו עניינים כלכליים. ממשלה תביא עניינים פוליטיים. חברה אזרחית תביא עניינים תרבותיים, חברתיים, אקולוגיים, אנושיים ורוחניים. על כן פיתוח בר-קיימא מקיף מביא בחשבון שבעה מימדים של פיתוח: כלכליים, פוליטיים, תרבותיים, חברתיים, אקולוגיים, אנושיים ורוחניים.
שני היבטים של שילוש: תהליך ותוכן
משהבהרנו את הרעיון הכללי של שילוש, ביכולתנו עתה להתמקד בהיבט חשוב שלו: החיבור שבין תהליך שילוש לבין תוכן שילוש.
יחסי הגומלין האוטונומיים בין שלושת המוסדות (תהליך) הוא רק אמצעי להגשמת המטרה של פיתוח בר-קיימא אמיתי או מקיף (תוכן). שום מוסד של החברה אינו יכול ליצור שום תכנית מופשטת (תוכן). בשילוש, נוצרת התכנית הקונקרטית מתוך קונפליקט, דיאלוג, או שותפות, במילים אחרות, תהליכים פעילים בין שלושת מוסדות החברה. מתוך תהליכים אלה יבואו האמצעים הקונקרטיים הדרושים להשגת התפתחות בת-קיימא מקיפה.
שילוש הוא בראש ובראשונה תהליך חברתי. מתוך תהליך חברתי זה, מופיע תוכן השילוש. בלי תהליך שילוש אמיתי, לא יכול להתקיים תוכן אותנטי של שילוש. זוהי הסיבה לכך שהמונח, שילוש, משמש במובן הפעיל לציון של תהליך, פעילות חברתית, לא מוצר חברתי מוגמר.
תהליך שילוש הוא מלא ואותנטי אם ישנו שיתוף משמעותי ואמיתי של כל שלושת מוסדות המפתח של החברה, כאשר כולם מודעים לתחום החברתי שהם באים ממנו. שיתוף בעלי עניין מרובים אינו בהכרח תהליך של שילוש, מכיוון שלא תמיד מיוצגים כל שלושת מוסדות המפתח בתהליך שכזה. יכול להיות אפילו תהליך של הרבה בעלי-עניין אשר משתתפיו משתייכים למגזרים שונים של אותו תחום – ממשלה, למשל, או עסקים. אבל זה איננו תהליך שילוש, מכיוון שלא מיוצגים בו כל שלושת מוסדות המפתח. המונח בעלי עניין מרובים בעצמו מוליך לטשטוש ולערבוב לא-בריא של נציגים מתחומי החברה השונים.
בשילוש, התוכן מושלם אם מימדי הפיתוח השונים נוכחים. כפי שראינו, עסקים מביאים את המימד הכלכלי. ממשלות מביאות את המימד הפוליטי של הפיתוח. וחברה אזרחית מביאה את המימדים התרבותי, החברתי, האקולוגי, האנושי והרוחני של הפיתוח. כמובן שלא ניתן להשיג את כל מימדי הפיתוח מן הרגע הראשון. אבל יש להביאם בחשבון באופן מודע בתהליך ובמהות של השילוש.
סוגים ושלבים של שילוש
שילוש, כפי שתואר למעלה, אינו יכול להתבטא באופן מלא במהלך הופעתו הראשונה בחיים החברתיים. ישנם סוגים שונים של שילוש וישנם שלבים שונים דרכם שילוש אותנטי יצטרך לעבור. שילוש, כמו בן-אדם, עובר דרך שלבי הילדות, ההתבגרות והבגרות ולכן הביטויים התרבותיים האותנטיים של שילוש עשויים להשתנות לפי המקום והזמן, בתלות בתנאים האמיתיים של החיים החברתיים.
לפי השוואה זו, ייצטרך שילוש מתקדם לעבור קודם דרך שני שלבים מוקדמים יותר:שילוש למעשה (שלב ילדות) ושילוש מודע (שלב התבגרות).
שילוש למעשה מתרחש כשאחד משלושת הכוחות הממסדיים העולמיים עומד על עצמאותו ומגן על תחומו מפני פלישות אמיתיות או מה שנתפס בתור פלישות מצד שני הכוחות והתחומים האחרים בחברה. בהיסטוריה של זמננו, הגיעו יוזמות של שילוש למעשה באורח כמעט בלעדי מן החברה האזרחית. בעשור וחצי האחרונים הגנה החברה האזרחית על התחום התרבותי מפני הנטיות הטוטאליטאריות הגוברות והולכות של ממשלות ועסקים שונים. בכל איזור, מדינה או זירה גלובאלית שבה מפגינה החברה האזרחית את עצמאותה בהצלחה, מופיע שילוש למעשה.
בשילוש למעשה, נמצאת החברה האזרחית לרוב בהתנהלות קריטית-ביקורתית ו"התנגדותית". הקרב של סיאטל הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לשילוש למעשה.
בעוד ששילוש למעשה אולי איננו מושלם, הוא עדיין סימן חשוב להופעתה של אפשרות אמיתית לשילוש. במצב זה גלומות אפשרויות שאפשר לרתום למען מטרותיה הגדולות של החברה.
שילוש מודע מתרחש כאשר שלושת מוסדות הכוח מכירים בכך שלחברה יש שלושה תחומים ושהם עצמם שלושת מוסדות המפתח של שלושת תחומים אלה. בשילוש מודע, שלושת המוסדות ערים לכך שהם נכנסו במודע לתהליך חברתי אשר מניע את נקודות המבט, הכוחות, המשאבים והיכולות המיוחדים של תחומי החברה השונים: התרבותי, הפוליטי והכלכלי. שלושת מוסדות המפתח יודעים שבשילוש מודע, הם מעמידים כל אחד את כישוריו לצורך החיפוש אחר פיתוח בר-קיימא מקיף, שמאזן את התנאים הכלכליים, הפוליטיים, התרבותיים, החברתיים, האקולוגיים, האנושיים והרוחניים של הפיתוח.
התוכן של השילוש המודע יכלול במידה גוברת והולכת שיקולים של שבעת מימדי הפיתוח. פוליטיקה וכלכלה יישארו בתור שיקולים חשובים. אבל יותר ויותר שיקולים אקולוגיים, חברתיים, תרבותיים, אנושיים ורוחניים ייכנסו לפרטי התכניות של מאמצי פיתוח בר-קיימא מקיף.
בשילוש מודע, נמצאת החברה האזרחית במצב של מעורבות קריטית-ביקורתית.
שילוש מתקדם הוא שלב הבגרות של השילוש, מנקודת מבט התפתחותית. בשילוש מתקדם, יש התבססות ומיסוד של אמון וכבוד הדדיים, דבר שעדיין צריך לעבוד עליו במודע וללא הרף בשילוש מודע. בשילוש מתקדם, התוכן של תחומים שונים, שמיוצג על ידי שלושת מוסדות המפתח, מובן בצורה טובה כל כך, שיוזמות יצירתיות, שהן גם רדיקליות וחדשניות, מתחילות לקבוע יותר ויותר את תוכנו של תהליך השילוש.
לדוגמא, בשילוש מודע, עדיין יהיו הרבה היבטים פעילים של כלכלה ניאו-ליבראלית בוויכוחים על תוכן השילוש. ואותו הדבר יהיה נכון לגבי הרבה גישות קונבנציונאליות לנושא הממשל. בשילוש מתקדם, יישתמרו רק תגליות אמפיריות אמיתיות של הכלכלה הניאו-ליבראלית, ואלה ימוקמו בהקשר של כלכלה של אחווה או כלכלת איגודים ולא כלכלה של תחרות. כך תשתמר התפיסה של שוק פתוח, אבל מחיר ורווח בתור איתותים לקבלת-החלטות כלכלית יורחקו מעמדתם המרכזית. במקום זה, יהיו מחירים ורווח בין השיקולים המנחים איגודים כלכליים בבואם להבטיח שהמערכת הכלכלית מספקת בצורה נאותה את הצרכים האנושיים של כולם.
בשילוש מתקדם, יש לרוב הבנה, יישום ומיסוד של שיקולי תהליך. כך עסוק השילוש המתקדם בהנעת תהליכי שילוש כדי לפתח וליישם ביתר שאת את תוכן השילוש. מבחן אחד של כניסה לשילוש מתקדם הוא, האם הממשלה מסירה מרצון את שליטתה בחינוך, אשר נמצא באחריותו של תחום התרבות. מבחן אחר הוא האם עסקים חדלים ממסחור העבודה ומפסיקים לדבר על "שוק העבודה", כאילו היו יכולות העבודה של בני אדם דומות לסחורות מתות שאותן קונים ומוכרים בשוק ונתונות ל"חוק" ההיצע והביקוש. מבחן נוסף, קשה ביותר, הוא האם הטבע, כולל האדמה, אינו הופך יותר לסחורה במערכת הכלכלית. במקום זה, בשילוש מתקדם, יש הבנה ויישום בקנה מידה רחב של החזון מרחיק-הראות של נאמנויות-קרקע.
בשילוש מתקדם, יש יותר מאשר רק השתתפות ביקורתית של החברה האזרחית. יש קבלה רחבה של ההכרה והמיסוד של תפקידה ומשימותיה. באופן כזה, כסף-מתנה מעודף כלכלי מגיע ישירות לחברה האזרחית בזכות, לא מתוך נדיבותם המקרית של מוסדות עסקיים. הן העסקים והן הממשלה מבינים לחלוטין ומעריכים את תפקידה של החברה האזרחית, בין השאר ביצירה של הון חברתי, אנושי ואקולוגי שהינו כה חיוני להמשך החיות הן של העסקים והן של הממשלה.
סוגי השילוש אינם נפרדים לחלוטין
אין התנגשות בין שלושת הסוגים השונים של שילוש. שילוש למעשה הינו משימה חיונית של החברה האזרחית. בדיוק כפי שבלי ילד, לא יהיה מתבגר, כך גם ללא שילוש למעשה, לא יכול להתרחש שילוש מודע. יש לכפות על כוחות קיימים של עסקים וממשלה לוותר על מרחב תרבותי שאותו הם כמהים למלא. את הכוחות הפוליטיים והכלכליים האלה צריך לעיתים קרובות להעיר על ידי הפגנה של עוצמה תרבותית על מנת שיעריכו את המציאות של החברה האזרחית ושל התחום התרבותי.
אפילו כאשר מתרחש שילוש מודע, עדיין מתרחש לעיתים קרובות שילושלמעשה. מכיוון שמוסדות מאוכלסים על ידי אנשים, קיימים דברים כמו הרגלים מוסדיים. והרגלים מוסדיים בעייתיים לפעמים קשה להכחיד ויש לנגוד אותם על ידי האקטיביזם של החברה האזרחית.
באופן דומה, משהושג שילוש למעשה, חשוב לנסות ולעבוד לעבר שילוש מודע, כאשר זה מתאים. שכן שום כמות של שילוש למעשה לא תוכל ליצור עולם חדש שמתקדם לעבר התפתחות בת קיימא מקיפה. חייבת להיות הבנה אמיתית שישנם שלושה תחומים בחברה ושאף אחד משלושת המוסדות אינו יכול לשלוט באחר. הבנה זו היא היסוד לשילוש מודע ובהמשך, לשאיפה לפיתוח בר-קיימא מקיף. רק לשילוש מודע יש את הכוח לעצב באמת ובתמים את החברה ולהרחיקה מכיוון אוליגרכי ולכיוון של פיתוח בר-קיימא מקיף.
שוב, תהליך ההתבגרות דומה לזה של ילד. הוא או היא חייבים לעבור הלאה לשלב ההתבגרות ולא לרתות להישאר בשלב הילדות. אחרת, מתבטאות כל מיני פתולוגיות נפשיות והילד אינו יכול להתבגר לגמרי בתור אדם בוגר יצרני, אוהב ויצירתי.
טבלה מסכמת: קווי הדמיון והשוני בין הסוגים והשלבים של שילוש:
- מאפיין
למעשה מודע מתקדם
ביסוס מודע או לא מודע של אוטונומיה תרבותית כן כן כן
הכרה מודעת בשלושת תחומי החברה לא כן כן
הכרה מודעת בשלושת מוסדות המפתח של שלושת תחומי החברה לא כן כן
הכללה מודעת של מהויות שלושת התחומים, אם כי עדיין לא בהרמוניה מלאה לא כן כן
שינוי מודע של מהות שלושת התחומים לעבר פיתוח בר-קיימא מקיף לא לא כן
הרמוניה מלאה של שלושת תחומי החברה. לא לא כן
שילוש ויצירה של עולם חדש
שילוש הוא הדרך המאוזנת להבאתם של ריפוי חברתי ושלמות חברתית. שילוש מביא גישה משולבת והוליסטית לתהליך ולתוכן של הפיתוח. בתור תהליך חברתי, שילוש יכול לגרום להרמוניה או להגביר את העימות שבין שלושת הכוחות החברתיים אשר מאכלסים את העולם התלת-קוטבי. איכותם של יחסי הגומלין החברתיים של שלושת הכוחות החברתיים – אשר מובנים עתה, בשילוש, בתור שלושת מוסדות מפתח של החיים החברתיים – ייקבעו את כיוון ההתפתחות של החברה והאם יחסי הגומלין האלה יוכלו או לא יוכלו להביא לפתרון הסוגיות החברתיות הבוערות של תקופתנו ואת אלה של הדורות הבאים.
מקור: globenet 3 – philippines
תורגם על ידי ישי אברמס
המשולש החברתי בפייסבוק
|
